רש"ש על חולין נ״ב

1 רש"י ד"ה חיטי וכל דמינייהו. כגון שיפון. תימה דהא איתא בפסחים לה דהוא מין שעורים. והתוס' שם כ' דמין שעורים דוקא ולא מין חטין:

2 תד"ה קטניות. וכן גי' הקונט'. כצ"ל:

3 רש"י ד"ה והא רב נמי כו'. נשמטת ונופלת כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה והאמר עולא. אלמא רובו בעינן כו' וכש"כ דבחדא כו'. נ"ל פירושו דלעולא משמע ליה דאם נעקרו הרוב דמצד א' דהיינו שש צלעות בב' הצדדים אפי' ג' כנגד ג' לא מיטרפא אלא משום דהוי רובא וכש"כ דבחדא ר"ל כנגד חדא כו':

5 רש"י ד"ה ולריו"ח בסופו. ומשני הכא ר"כ ור"א בוכנא ואסיתא כלומר כו'. כצ"ל והד"א:

6 רש"י ד"ה אסיתא. היינו בחצי חוליא. עי' מהרש"א. ויותר נראה להגיה כחצי חוליא בכ"ף. ור"ל דלדינא חשיב כמו חצי חוליא ולהכי פריך שפיר היינו דרב:

7 רש"י ד"ה אלא במקום שאין מציל. לעוף כו'. קשה כיון דשיטתו דאף באין מציל מטיל ארס אלא דלא אלים זיהרי' כמו דמסיק. א"כ נוכל לומר דבעופות קלי הארס. והקושיא מתרנגולת דר"כ לשיטתו הוא דהרי חזינן דיש לו כעס אף באין מציל כיון דהטיל הארס על הדשא בלי שום הנאה ע"כ אינו אלא מפני כעסו. דכשדורס בע"ח הוא די"ל דמפני הנאתו עושה דמשמע במדרש רבה ר"פ אמור דרק הנחש אין לו הנאה בהטלת ארסו. ולא זולתו מבעלי ארסיים: